כדי ליצר דיאלוג עם הטבע נלמד מחדש להקשיב לטבע הקרוב לנו ביותר, אותו טבע שאנחנו שוכנים בתוכו – הגוף.

לצורך התרגיל, תזדקקו לכמה דקות של פרטיות ושקט. שהו בחדר לבדכם, והשתיקו את הטלפון.

שבו או עימדו, מה שמרגיש לכם יותר נוח. קחו כמה נשימות עמוקות. יתכן שתחושו שאתם מוצפים במחשבות, או תחושות ש”מוציאות אתכם מהריכוז”. קחו בחשבון שבתרגיל זה אי אפשר “להצליח” או “להכשל”, אפשר רק להתבונן במה שקורה, או לא להתבונן במה שקורה.

בחרו להתבונן. אם לדוגמא עולות מחשבות מטרידות על נושא שמעסיק אתכם לאחרונה, תנו למחשבות שלכם להיות שם. תוך כדי זה שהמחשבות שלכם מנסות “לפתור” את אותו נושא מציק – שימו לב – איך זה מרגיש בגוף? האם בזמן שאתם חושבי מחשבות אלו יש אזור שמתכווץ, או מתרחב? האם יש טמפרטורה שונה לאזור מסויים בגוף? האם יש אזור כואב או נעים בעקבות מחשבות אלו?

נסו להתבונן בכמה שיותר רשמים גופניים. כשאתם שמים לב שנסחפתם אחרי המחשבות, פשוט החזירו את “תודעת המתבונן” שלכם חזרה לתרגיל. ברגע שנזכרתם, אמרו לעצמכם את מה שקורה עכשיו “אהה… אני נסחפת במחשבות על העימות שהיה לי אתמול, ועולה בי כעס ופחד… המותניים שלי מתכווצים, אני מרגישה את צד שמאל של הגוף יותר מאת צד ימין”. “תודעת המתבונן” היא מעין קריינית שמדווחת על מה שקורה בהווה.

עצמו את עינכם. שימו לב, איזה חלק של הגוף אתם יכולים לחוש כרגע? אם אתם מתקשים להבחין בדבר מה מובהק, אתם יכולים להעזר בתנועה. הניעו מעט את נדנדו מעט את זרועותיכם, הניעו את מרכז הגוף שלכם, העבירו את שיווי המשקל שלכם מצד לצד לאט. דווקא התנועה הקטנה והשקטה יכולה להעלות בעוצמה את תחושות הגוף – ולאפשר לכם לחוש חלקים שונים בתוככם.

מטרת התרגיל היא לא להרגיש “טוב” או “רע” – אלא לפתח קשב להתרחשויות השקטות של הגוף. 

למרות זאת, יתכן שעצם ההקשבה לגוף תותיר אתכם בסוף התרגיל עם תחושה עמוקה יותר של שלווה מהתחושה איתה התחלתם את התרגיל.

צאו אל הטבע, לכל מקום בו תרגישו בטוח ונח. גם גינה תעשה את העבודה.

בחרו מקום לשבת או לעמוד בו, ובצעו שוב את תרגיל ההקשבה לגוף, על מנת להשקיט את התודעה שלכם. אתם יכולים לעצום עיניים, או להתרכז ב”נקודה שקטה” לרגליכם או מעליכם, בה אין יותר מידי דברים העלולים לתפוס את תשומת ליבכם. תרגלו מספר דקות.
עכשיו, מבלי לפקוח עיניים או להסיט את מבטכם מ”הנקודה השקטה” הסיטו את מרכז תשומת הלב שלכם מהטבע הפנימי אל הטבע החיצוני. מה אתם שומעים? שימו לב לכל מה שנשמע סביבכם, והניחו ל”תודעת המתבונן” לרשום בזכרונכם את הקולות אותם אתם שומעים. רחש רוח בעלים, שאון מכוניות רחוק, נביחת כלב, רישרוש של שקית חטיפים – כל אלה רשמים. נסו לספוג כמה שיותר רשמים, ולהבחין בצלילים עדינים וחזקים. זכרו שזהו תרגול של התודעה, מעין חדר כושר לשריר ההקשבה שלכם, שנועד לאפשר לכם לשמוע טוב יותר את מה שהעולם אומר לכם.
לאחר מספר דקות של הקשבה לטבע החיצוני, פיקחו עיניים וקומו לאט ממקומכם. ראו את מה שקורה סביבכם. פרפר שחוצה את שדה הראיה שלכם, דשא שנע במרחק, כתם צבע על המדרכה – כל אלו עשויים לתפוס את תשומת ליבכם.
הניחו לתודעה שלכם להמשך אחרי מה שתופס את תשומת הלב שלכם בין אם זה מראה, קול או תחושה, ולכו לאן שתשומת הלב שלכם מובילה אתכם. בשלב זה, תרצו לחוות את תשומת הלב שלכם בדומה לעפיפון – כאילו היא קשורה אליכם בחבל דק בלבד, ואתם נמשכים אחרי הרוח שמושכת אותה. העיקר בתרגיל הזה הוא לשחרר את הרצון שלנו להגיע למקום כזה או אחר, ולאפשר לתשומת הלב שלנו – ולנו איתה – לשוטט במרחב.
תנו ל”תודעת המתבונן” לרשום בזכרונכם את המראות והחוויות שאתם חווים בשיטוט זה.
כדאי להקדיש לתרגול זה חמש עשרה עד שלושים דקות .

כל תרגול שמאני הוא תרגול עם כוונה, דבר מה אותו אנו מבקשים "לקבל" כתוצאה מהתרגול: זה יכול להיות עזרה, שיעור, או ריפוי שאנחנו זקוקים להם. חשוב להבדיל בין "מטרה" לבין "כוונה", כיוון שהמטרה גורמת לתשומת הלב שלנו להתמקד בתוצר רצוי אחד, בעוד שהכוונה מאפשרת לנו להתכוונן ואז לשחרר את תשומת הלב ולאפשר לטבע למשוך אותנו. בעצם "מטרה" היא של השכל, בעוד "כוונה" היא של הלב.

על מנת לצאת להליכת עוצמה, עוד לפני שתתחילו את התרגול, אתם צריכים לנסח את הכוונה שלכם שיכולה להיות שאלה או בקשה, ולרשום אותה.

אתם יכולים לשאול כל שאלה, אך מומלץ שלא לשאול שאלות כן ולא, בין השאר כיוון שכמעט בלתי אפשרי שלא להטות את התשובה לכיוון שרצוי לנו או שאנו חוששים ממנו.

השאלה שתשאלו צריכה להיות פשוטה ופתוחה, ועליה לכלול רק את אתכם או אדם שביקש מכם במפורש לעשות עבודה בטבע עבורו. דוגמא לשאלות שאפשר לשאול את הטבע הן שאלות “מה עלי לעשות כדי ….” כדי למצוא בן זוג אוהב, כדי להיות הורה סבלני, כדי להצליח בעבודה החדשה וכדומה, או לשאול שאלות רחבות יותר על מצב מסויים “הראו לי כיצד אני מאבדת אנרגיה” “הראו לי איך נראת מערכת היחסים הנוכחית שלי בעיניים שלכם” “מה יכול לסייע לי להגשים את החזון שלי”?
משימות אחרות שניתן לצאת איתן להליכת עוצמה, הן משימות בקשת עזרה – בה אתם מבקשים מהיקום סביבכם לעזור לכם בנושא מסויים. “עזרו לי להחלים מפצעי העבר”, “עזרו לי ללכת בנתיב של הלב שלי” ועוד.

משימה אחת להליכה – כדי להבין מה הטבע אומר לכם על נושא מסויים, צריך להיות ברור לכם מה הנושא. לכן, אין לשאול שתי שאלות יחד (מה עלי לעשות כדי למצוא עבודה חדשה ואהבה חדשה) אלא להקדיש לכל נושא הליכת עוצמה נפרדת.

לא כדאי לצאת למסעות שהמוקד שלהם הוא שינוי שלדעתכם צריך לעשות אדם אחר. דוגמא למשימה לא נכונה היא: “מה עלי לעשות כדי שהוא יאהב אותי?” דוגמא למשימה נכונה בנושא זה היא “בבקשה עזרו לי במערכת היחסים שלי עם (שם האדם)”. בזה שביקשתם עזרה עבור עצמכם במערכת היחסים, השארתם מרחב גם עבורכם לקבל עזרה, וגם לאדם השני ללכת בנתיב שלו מבלי להתערב בו.

עכשיו כשיש לכם משימה, אתם מוכנים לצאת. קחו איתכם מה שאתם צריכים כדי לתעד בתום ההליכה את מה שחוויתם. נסחו את המשימה בברור, והפנו אותה למדריכים הרוחניים שלכם, ליקום, לאמא אדמה – או לכל ישות רוחנית שאתם חשים מחוברים אליה. אם אינכם חשים בחיבור, אתם יכולים להפנות את השאלה לאני הגבוה – לאני המתבונן שלכם.

רישמו את המשימה במחברת. כיוון שהאופן בו אנחנו פונים או מבקשים עזרה הוא חלק מהאופן בו אנחנו יוצרים קשר, חשוב לעשות זאת באופן נעים. המשימה צריכה להכיל את ההתכוונות שלכם. אפשר לנסח זאת באופן שדומה לזה:
“אני יוצאת להליכת עוצמה, לפגוש את המדריכים שלי בטבע ולשאול אותם – איך אני יכולה.. (לפתוח את הלב שלי להתנסויות חדשות)?” או אני יוצאת להליכת עוצמה לבקש הדרכה גבוהה ולבקש, בבקשה עזרי לי .. (לפתוח את הלב שלי להתנסויות חדשות)”

צאו אל הטבע. הגדירו מראש זמן למשימה, שלושים ארבעים דקות הן זמן מומלץ. כדי שתשומת הלב שלכם תיהיה פנויה להיות בהליכת עוצמה,כדאי לכוון שעון לצורך זה, ומאותה סיבה כדאי לשים את המכשיר הסלולרי שלכם על מצב שקט.

הקשיבו לגוף לכמה רגעים, עד שתחושו שנרגעתם מעט. הקשיבו לטבע שסובב אתכם, וכשאתם חשים מוכנים לכך – רגע לפני שאתם פוקחים את עינכם, חזרו בלב או בקול ארבע פעמים על המשימה אותה ניסחתם.

פיקחו עיניים. הניחו לשאלה מאחוריכם. “שכחו” אותה, ורק הניחו לתשומת הלב שלכם להמשך אחרי מראות צלילים ותחושות העולים עכשיו במסע. תנו ל”תודעת המתבונן” ללוות אתכם עד כמה שניתן, בעוד היא מקריינת את ההתרחשות: “אני רואה עכביש קטן מטפס על גזע של עץ אקליפטוס. המבט שלי נמשך אחריו, ואני רואה את העכביש קופץ פתאום – הקור שלו נוצץ באור השמש. הבטן שלי מקרקרת, אולי אני רעבה. אני שמה לב לצביטה בלב שעולה בי כשאני נזכרת בערב של אתמול, קריאת ציפור מושכת את תשומת הלב שלי, אני ממשיכה ללכת. ” לא כדאי לכתוב בשלב זה של המסע, אלא להשאר בחוויה עצמה. זכרו לאפשר לתשומת הלב שלכם להיות קלילה ופתוחה עד כמה שניתן לרשמים של מה שקורה בהווה.
אם אתם רואים שאתם מתפתים לבחור (לדוגמא, אם שאלתם שאלה על הצלחה ואתם מתפתים לעלות על ראש גבעה, רק כדי לומר לעצמכם “זה יצליח”) עצרו לרגע או שנים, עצמו עיניים, ואמרו לעצמכם שאתם סומכים על מדריכי הטבע שלכם שיתנו לכם בדיוק את מה שנחוץ לכם כרגע. אמרו לעצמכם שאתם מאפשרים לעצמכם לקבל את המתנות שיש למדריכים לתת לכם עכשיו. קחו עוד כמה נשימות, פקחו עיניים והקשיבו שוב – מה מושך את תשומת לבכם?

בתום התרגיל, שבו במקום אליו הגעתם, והעלו על הכתב את חוויות הליכת העוצמה שלכם. כתבו כמה שיותר פרטים, כיוון שיתכן שבעתיד תוכלו להפיק מתנות ושיעורים נוספים ממה שחוויתם כרגע. לאחר שסימתם לכתוב, אתם יכולים לשבת ולעבד את הרשמים של המסע, או להשאיר זאת למועד מאוחר יותר בבית.

סיימו את הליכת העוצמה באמירת תודה. הודו בקול או בלב לכל מי שפגשתם בדרככם, במילים בשירה או בתנועה. אתם יכולים להודות לטבע גם בעזרת מעשים: בתום ההליכה, אספו אשפה המפוזרת באזור, ונועו בשקט ובאיטיות בכדי להמנע מלהפחיד את החיות והחרקים השוכנים בסביבתכם. 

לאחר שהעלתם הכל על הכתב, הדגישו את “נקודות העוצמה”: הרגעים החוויות והתחושות אותם חוויתם בעוצמה גדולה יותר במהלך ההליכה. אלו לא חייבות להיות חוויות “חיוביות”. גם פחד שעלה, מחשבות מטרידות או תחושות לא נעימות במהלך המסע יכולים להיות מפתח לשיעור אותו מנסה ללמד אתכם הטבע. אל תשפטו את מה שעולה אלא פשוט עלו זאת על הכתב.

עכשיו התבוננו: מה אתם חשים שהקשר בין המשימה שלכם – השאלה או הבקשה שביקשתם – לבין נקודות העוצמה? נסו להמנע מפרשנות יתר, ולהשאר כמה שיותר קרובים למה שעלה במסע עצמו.